החלטה בתיק ת"א 30170-11-12

בפני בקשה להתיר לנתבעת (להלן " המבקשת") להביא ראיות לסתור קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן " המל"ל") לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן " חוק הפיצויים").

התובעת (להלן " המשיבה") נפצעה ביום 11/11/10 בתאונת דרכים במסגרת עבודתה (להלן " התאונה"), ולטענתה נחבלה, בין היתר, בגב, בצוואר וכן סבלה מסחרחורות. המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת לפי חוק הפיצויים ובמקביל פנתה למל"ל בתביעה לקביעת דרגת נכות עקב פגיעה בעבודה. ועדה רפואית לעררים מטעם המל"ל, מיום 22/3/12, העמידה את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת על שיעור 19 % וזאת בהתאם לפירוט להלן: 10 % בגין הגבלה בתנועות הצוואר ו- 10 % בשל מצבה הנפשי (להלן:" החלטת ועדת הערר") .

מכאן לבקשה שבפני ;

לשיטת המבקשת , ועדה רפואית מיום 10/10/11 אשר בדקה את המשיבה קבעה ממצאים כדלקמן:  שיתוף פעולה חלקי מאוד תנועות גב תחתון נבדקו גם במצב שכיבה על הבטן וגם במצב שכיבה על הגב ובעת שינוי תנוחות. המשיבה מתקשה להפיק טווחי תנועות אמיתיים בעת הבדיקה המכוונת אך בשינוי תנוחות רוב טווחי התנועות מלאה.

ועדה מדרג ראשון קבעה כי לא נותרה למשיבה נכות בגין גב צוואר מאחר ולא נמצאה הגבלה בתנועות וגם לא נמצא קיפוח מוטורי, עוד נקבע כי כל הממצאים אינם תואמים את תלונות המשיבה.

על החלטת הוועדה כאמור, הגישה המשיבה  ערר, כאשר במסגרת הערר חזרה על טענתה ולפיה היא סובלת מכאבי צוואר ומתחושות הנימול ביד ימין. כבר בשלב זה יצויין כי המשיבה לא עדכנה את הוועדה כי סבלה בעבר מתופעה דומה בגינה קיבלה טיפול רפואי ממושך.

הועדה הרפואית לעררים , מטעם המל"ל,אשר דנה בערר המשיבה, קיבלה בהחלטתה מיום 22/3/12, את הערר והעמידה את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת כמפורט לעיל.

הבקשה להבאת ראיות לסתור מתייחסת לקביעת ועדת הערר בכל הנוגע לצוואר.

לטענת המבקשת מאחר ולעיני הועדה לא עמד תיעוד מלא אודות המשיבה ומשכך, קבעה הועדה לעררים למשיבה נכות בשיעור של 10 % בגין הגבלה קלה בתנועות צואר. בהקשר זה, מפנה המבקשת לתיעוד רפואי בעניינה של המשיבה וטוענת, כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שלתיעוד מעברה של המשיבה ממנו עולה כי המשיבה סבלה מבעיות דומות לרבות צוואר ויד ימין, יכולה היתה להיות השפעה ניכרת על קביעת נכותה של המשיבה בתחום האורטופדי ועל קביעת הקשר הסיבתי בינה לבין האירוע נשוא התביעה.

לסיום טוענת, כי העובדה שנתונים ומסמכים מהותיים אלו לא עמדו בפני ועדת הערר וכפועל יוצא מכך ועדת הערר לא התייחסה אליהם בקביעותיה מחייבת היעתרות לבקשה.

מנגד המשיבה גורסת כי אין זה מתקבל על הדעת שבשל תיעוד על כאב צוואר פעם אחת בשנת 2003 ופעם שנייה בשנת 2006  ואשר הנתבעת כלל לא הוכיחה כי לא עמד בפני ועדת המל"ל-  תתאפשר הבאת ראיות לסתור, הוא הדין באשר לניסיונה של המבקשת לטעון שבגלל שבמהלך השנים המשיבה סבלה מכאבים בכפות ידיה או נפיחות באצבעות או כאבי ראש - אשר אף הם נתמכים במסכים אשר לא הוכח שלא עמדו בפני הוועדה - יש לבחון מחדש את נכותה הצווארית.

דיון

המסגרת הנורמטיבית אשר ביסוד הסוגיה שבמחלוקת בין הצדדים, קבועה בסעיף 6 לחוק הפיצויים הקובע בזו הלשון: " נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו" (ההדגשות שלי ל.ב).

בפסיקה אשר פירשה את הוראות סעיף 6 ב' לעיל, נקבע כי, ככלל, שיעור הנכות שקבעה ועדה רפואית שהוסמכה לכך על פי דין מחייב לעניין הסעיף הנ"ל, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור את הקביעה האמורה במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת, כשכל מקרה נתון יבחן על-פי נסיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש.

באופן כללי הצביע בית המשפט העליון על שני טעמים מיוחדים: הראשון - טעמים משפטיים, כגון: אם נראה לבית המשפט שההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; והשני - טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת (ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פד"י לט(4) 505).

מן הכלל אל הפרט,

בחנתי את הבקשה, התגובה לה והתשובה לתגובה. על יסוד כל אשר הוצג ונטען בפני באתי לכלל מסקנה כי נתקיימו במקרה זה הטעמים המיוחדים שיצדיקו התרת הבאת ראיות לסתור.

יוטעם, כי הפסיקה נקטה בגישה מצמצת ונמנעה מלהתיר הבאת ראיות לסתור אף במקום בו לא עמד תיקו הרפואי של הנפגע לנגד עיני הועדה הרפואית בעת קביעת הנכות וכי באותו תיק רפואי נכלל מידע רלבנטי מן העבר. הפסיקה הדגישה כי לצורך קבלת היתר להביא ראיות לסתור, אין די להראות כי נמנעו מהוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות חשובות, אלא שיש צורך להוסיף ולהראות במצטבר כי לו היו אותן עובדות בפני הוועדה הרפואית, לבטח הייתה קביעתה משתנה בר"ע (תל-אביב-יפו) 1679/04 - אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' גלינה לינדן . תק-מח 2005(1), 11506.

בעניינו, בחנתי את המסמכים אליהם מפנה ב"כ המבקשת בראי הפרוטוקול של הועדה הרפואית של המל"ל ומצאתי כי במסמכים שצירפה קיים תיעוד רלבנטי המעיד על תלונות וממצאים בצווארה של התובעת- מוקד הנכות אשר נקבעה על ידי ועדת הערר. אציין כי  אומנם המסמכים מתייחסים לעברה הרחוק של התובעת משנת 2003, 2005 , 2006 ו-2008 , ברם אין בעובדה זו לטעמי כדי לאיין את קיומה בעיה רפואית לכאורה בתחום.